לא היה לזה שם, לפחות לא אחד שהכרתי.זה היה רק ​​פרוסה עבשה של מה שנראה כמו אריחי טרצו משוקולד, מראה מבורך בקצה תור הקפיטריה של בית הספר.זה ירדוף את החלומות שלי במשך עידנים, עד שנסיך החזיר אותו.

נתקלתי לראשונה באובססיה האפלה שלי במהלך סמסטר קולג' באירלנד.בניגוד ל"אנשים רגילים" של מריאן וקונל, החוויה שלי בטריניטי לא הייתה מסומנת על ידי רומנטיקה מעונה או יותר מחמש דקות של אור שמש ישיר.מה שאני הכי זוכר עכשיו בתקופה ההיא היה קר כל הזמן, כמעט תמיד הנגאובר ומקום בקמפוס שנקרא The Buttery, שם מכרו משהו שטעמו כמו טוויקס בר אבל טוב יותר וללא הקרמל.זה היה חטיף מושלם לאחר השיעור, סיום מעולה לארוחת צהריים זולה וארוחת בוקר מעוררת זמזום.רק לאחר שחזרתי הביתה ונישלתי ממנו, הבנתי - כפי שהיה במקרה של כל כך הרבה התאהבות נעורים שלי - מעולם לא עצרתי לבקש שם.

איכשהו, למרות שנים שבהן תיארתי אותה מעת לעת לאחרים וחיפשתי אותה בנסיעות עוקבות לחו"ל, לא מצאתי שוב את אהבתי."זה קצת כמו הלחם הקצר של מיליונר," הייתי מסביר לאנשים, "אבל לא כמו ...לְחַבֵּב?"ונתקלתי במבטים ריקים.

ואז הרבה אחרי ששכחתי את המסע שלי, המלוכה הבריטית זרקה לי עצם.כי נחשו מה משותף למלכת אנגליה ולי, מלבד החיבה לקורגיס?נחשו מה היה לוויליאם בתור עוגת החתן שלו כשהתחתן עם קייט מידלטון לשעבר?

אני חי כל השנה בצומת של אובססיה למשפחת המלוכה והאובססיה לקינוח, אז זה היה בלתי נמנע שבשנת 2011, קיבלתי התראות מגוגל על ​​מה שהוגש בקבלת הפנים של החתונה המלכותית.מה שלא ציפיתי שיהיה שם יחד עם עוגת פירות מורכבת, שמונה קומות לכלה, היה גרסה מושחתת של משהו שכל פשוטי העם יכול לזרוק יחד עם מצרכי סופרמרקט.

היה שם חטיף הקפיטריה הצנוע שלי, שילוב פשוט של שוקולד וביסקוויטים העיכול של מקוויטי.זו לא הייתה רק הקלה מבורכת לדעת סוף סוף למה הייתי רעב כל השנים האלה.זה היה כמו לגלות שהמלכה מגישה פינוקי רייס קריספיז בארוחות ערב ממלכתיות.

ברגע שעוגת המקרר חזרה לחיי, היא לא עזבה שוב.מכיוון שזה פשוטו כמשמעו כרוך בשבירת דברים, זה קל לעשות עם ילדים.זה לא דורש אפייה וצינון מינימלי - זה לגמרי טעים כשהוא עדיין בשלב שבקושי מחזיק ביחד.והכי טוב, זה ניתן להתאמה אישית אינסופית.אחרי שלמדת את הנוסחה הכללית, הגבול היחיד הוא הדמיון שלך.

אני בדרך כלל מכין את עוגת המקרר שלי בצורה שונה לעין לקניות מכולת אמריקאיות.לא קשה למצוא עוגיות עיכול - עוגייה פשוטה וממכרת להחריד, קצת ברוח פריכיות גרהם, עוגיות מריה או תה חברתי - בסופרמרקט המקומי שלי, אבל אתה יכול להשתמש כמעט בכל עוגיה קנויה בחנות שאתה אוהב.העוגה תהיה פנטסטית עם ואפרס נילה, צלעות ג'ינג'ר או ביסקוף.

ולמרות שהשוקולד הנמס המועדף עליי הוא Ghirardelli Bittersweet 60%, תארו לעצמכם מה אפשר לעשות עם שוקולד חלב, שוקולד לבן או אפילו צ'יפס חמאה.כמו כן, מכיוון שמעולם לא פגשתי מקל חמאה שלא רציתי להשחים, אני משתמש כאן בחמאה שחומה, אבל גם חמאה מומסת זה בסדר.ולמרות שהמסורת מחייבת את הבסיס האנגלי הזה, סירופ הזהב, כדי להחזיק הכל ביחד, אני מעדיף סירופ תירס זמין.דבש יהיה גם תחליף מצוין.

בכל אופן שאתה מכין את זה, זה הניגוד - יחד עם העובדה שהוא טעים לגיטימי - שתמיד הופך את עוגת המקרר למנצחת.זה קטיפתי ומתפורר.זה מלוח ומתוק.מדובר בחטיף שאת מרכיביו העיקריים תוכלו לאסוף במעבר הקופה ועוגה שבאמת מתאימה למלך.

2. שמים את העוגיות בשקית זיפלוק ושוברים אותן בעזרת מערוך או דומה.עצור כשיש לך תערובת של חתיכות שבורות בגדלים שונים - אתה לא מכוון לפירורים כאן.

3. במחבת גדולה ממיסים את החמאה על אש בינונית.(אופציונלי: שמור את החמאה על האש עוד כמה דקות, עד שהיא קצפת ומשחימה.)

7. יוצקים את התערובת לתבנית, לוחצים בעדינות כלפי מטה לכל הצדדים.העוגה תהיה משוננת וגבשושית.

9. מצננים לפחות שעה.מביאים לטמפרטורת החדר לפני פתיחת התבנית וההגשה.לעלות לכס המלכות.