כאשר משקאות שוקולד היו פופולריים, הופיע בלוק משקה שוקולד.אומרים שזה הומצא לראשונה על ידי לאסקו, איש עסקים ספרדי שהפעיל בהצלחה סוחר משקאות שוקולד.זה מאוד בעייתי לבשל.לכן הוא הרגיש שאם יוכל לסיים את עוגת יום ההולדת וירצה לאכול אותה, יוכל לשאת אותה עמו, ולפעמים לשבור אותה בכל עת.כשרצה לשתות, הוא יכול היה לפצות על כך בקלות על ידי נטילת מים עומדים ושטיפתם במים.לאחר שיטות רבות וניסיונות חדשניים, דרך הפרשנות והניגודיות של משקה השוקולד, נוכל סוף סוף להסיק את גוש הביטוי השוקולדי.

בשנת 1826, הולנדי ואן הוטן הצליח לספוג את שיטת המיצוי להפרדת חמאת הקקאו מפולי הקקאו, וריסק את עיסת הקקאו העדינה לייצור אבקת קקאו.בשנת 1847, מישהו הוסיף חמאת קקאו וסוכר למשקאות השוקולד ויצר בהצלחה שוקולדים אינסטנט, חטיפי שוקולד מוכנים לאריזה.

בשנת 1875, השוויצרים הוסיפו חלב לשוקולד כדי ליצור שוקולד חלב עם מרקם רך יותר וטעם קליל יותר.לאחר מכן, שוקולד מסוג זה הופק המוני והפך לזן חשוב של שוקולד, וגם שוויץ הפכה למדינת שוקולד.

לפי מרכיבים שונים, השוקולד מתחלק לשוקולד מריר, שוקולד חלב ושוקולד לבן, והצבע נע בין כהה לבהיר.לשוקולד מריר יש בדרך כלל תכולת אבקת קקאו גבוהה, תכולת סוכר נמוכה וטעם מר;שוקולד לבן הוא לא שוקולד אמיתי כי הוא אינו מכיל אבקת קקאו, אלא הוא תערובת של חמאת קקאו, סוכר וחלב;שוקולד חלב מתווסף מרכיבי חלב.